היפוך מגדרי,2021
היפוך מגדרי ליצירות מפורסמות מתולדות האומנות באמצעות קולאז׳ מדפי ספרים.
צליל בנדריהם מציגה גרסאות עכשוויות ליצירות איקוניות שמהן נשקפת דמות האישה כפי שהיא נתפסת לאורך ההיסטוריה. דרך הזרה של היצירות והדמויות, בנדריהם מאתגרת את תפיסת הנשיות המסורתית, ומציפה שיח מגדרי וחברתי שנוגע בערכים של החפצה, הכלה, כבוד הדדי, ושוויון.
התערוכה היפוך מגדרי בציורים איקוניים, הוצגה כחלק משבוע האיור 2021, במרכז קהילתי בית רק״ע, בשכונת מגוריה של בנדריהם.
נושא התערוכה מדגיש את המסרים שמחלחלים אלינו לגבי התפקידים המגדריים שכל אחד מאיתנו נדרש לקחת על עצמו כגבר או כאישה.
מרב ההצפה, המסרים האלה רב הזמן שקופים לנו. קשה לנו לבקר משהו שאנחנו אפילו לא רואים.
על ידי לקיחת דימויים מוכרים והפיכת המגדרים, הדימוי הופך להיות צורם ומאפשר לשאול מה צורם בו.
לדוגמה, רמת הדומיננטיות שמשתקפת בהצבות של כל דמות, בלבוש או העירום שלה, ובמיקום שלה בפריים.
01
"אמריקן גוטיק"
.על פי ציורו של גרנט ווד, ׳׳אמריקן גוטיק׳׳
׳׳בציור המקורי, אמריקן גותיק של גרנט ווד, מוצגים איכר לצד בתו, רווקה זקנה. האישה לבושה בסינר העשוי בסגנון אופייני לארצות הברית של המאה ה-19, והזוג מאופיין באלמנטים המזכירים תפקידים מסורתיים של גבר ואישה – הקלשון שבו אוחז הגבר מסמל עבודת כפיים, והפרחים ברקע כתפה הימנית של האישה רומזים לביתיות.
ווד העמיד את הדמויות על רקע קוטג' אופייני לשנות ה - 30, ועל פי עדותו הוא צייר "אנשים מהסוג שסברתי שמתאימים לגור באותו בית".
בקולאז', ההיפוך המגדרי מבליט את נקודת הראות הפטריארכלית של ווד ושל תקופתו. בניגוד לציור המקורי היא יותר גבוהה ממנו, מחזיקה קלשון שהוא גם כלי נשק בפוטנציה, מיישירה מבט קדימה. הוא נמוך יותר ממנה, עומד קצת מאחוריה לבוש בשמלה ומטה את ראשו.׳׳
02
"הדייגת והסירן"
על פי ציורו של פרדריק לייטון, ׳׳הדייג והסירנה׳׳.
׳׳בציור המקורי, סירנה זהובת שיער עולה מן הגלים ומתמרחת על הדייג הצעיר. בעוד היא כורכת את זרועותיה סביב צווארו, זנבה דמוי הנחש נכרך סביב רגלו בצורה מסוכנת.
הדייג של לייטון שבוי לחלוטין בידיה של הסירנה, ראשו שמוט כבעילפון חושים, הוא נפל ברשתה וגורלו נחרץ.
בקולאז', בן הגלים הוא המפתה את הדייגת. הפעם הדייגת מוצגת כקורבן, ידיה פרושות לצדדים בתנוחת הצלוב. בן הגלים מתרפק עליה ומכשף אותה תוך כריכת זנבו סביב רגלה. ההיפוך המיגדרי אינו צפוי ואף צורם לעין שמורגלת לקבל את חלוקת התפקידים המסורתית, בה האישה היא המפתה.׳׳
03
הנשיקה
על פי ציורו של גוסטב קלימט, ׳׳הנשיקה׳׳.
׳׳בציור המקורי, הנשיקה של גוסטב קלימט, זוג אוהבים מחובקים על רקע שטוח בצבע זהב. הזוג נמצא בקצה שדה פרחוני שמסתיים היכן שנמצאת רגלה של האישה. פרצופו של האיש לא גלוי לעיניי המתבונן בציור, אלא הוא כפוף לנשק את לחיה של האישה. ידיו של האיש מערסלות את ראשה של האישה. עיניה של האישה עצומות, יד אחת חובקת את צווארו של האיש, יד אחרת נחה.
קלימט לא בחר במקרה את מיקום הגבר מעל האישה, בהצבת הדמויות קיים אלמנט של אדנות, של שליטה, הגבר הוא הפעיל, האישה פסיבית.
בקולאז', ההיפוך המגדרי מבליט את נקודת הראות השובניסטית של קלימט ותקופתו. הפעם היא מחזיקה את פניו בשתי הידיים, רכונה מעליו, אין לו לאן לברוח. ייתכן והוא מנסה לשחרר את האחיזה שלה עם יד אחת, בעוד השניה מתפרכסת מחוסר נוחות.׳׳
04
׳׳הפתעה לבעלי׳׳
על פי ציורו של מארק שאגאל ׳׳יום הולדת׳׳.
׳׳בציור המקורי של מארק שאגאל, "יום הולדת", שתי הדמויות, בלה ובעלה שאגאל, צפים כנטולי כוח כבידה. בלה, בשמלה שחורה פשוטה, אוחזת בידה זר פרחים חגיגי, שאגאל - צף באהבה מעליה, מנשק אותה בראש כפוף.
שאגאל משתף אותנו ברגע מלא אינטימיות, אכפתיות חיבה, אהבה וחמימות, רגע בו הוא מוכן לצאת מגידרו עבור מי שהוא אוהב, עד כדי חריגה מחוקי הפיזיקה.
אבל שאגאל גם בוחר בגבר להיות האישיות האוהבת, זה שעושה את הפעולה יוצאת הדופן, זה שמפתיע את מושא אהבתו, מלמעלה ומאחור.
בקולאז', ההיפוך המגדרי מבליט את נקודת המבט המסורתית בה הגבר יוזם והאישה מקבלת. כאן האישה היא היוצאת מגידרה כדי ללכוד את הגבר ולסחוף אותו באהבתה. היא עוצמת את עיניה באקסטזה בעוד הגבר פוער את עיניו בהפתעה.׳׳
05
זועפת
על פי ציורו של אדגר דגה, ׳׳רוגז בשתיקה׳׳.
׳׳בציור המקורי, רוגז בשתיקה של אדגר דגה, ניראים שני אישים ידועים בעולם האומנות, על רקע ציור מפורסם אחר של דגה מסידרת "מרוצי הסוסים". בני הזוג לבושים בבגדים רשמיים ומהודרים אך אנו נרמזים על אווירת האינטימיות השורה ביניהם מכך שהגברת הגוחנת לעבר בן זוגה ללא כובעה.
דגה מוסר לנו כי קיים רוגז בין השניים בכך שהגבר מסב את ראשו ומתנכר למחווה הנשית, אולי בעקבות וויכוח שהתרחש ביניהם שעה קלה קודם לכן.
תקיפותו ונחישותו של הגבר עוברת מתוך תנוחת הגוף שלו, כשם שהשידול והגמישות (או הריצוי) של האשה עוברים באמצעות התנוחה בה הועמדה בציור.
בקולאז', ההיפוך המגדרי מבליט את הגישה הקלאסית שיוחסה לבני הזוג במשחק התפקידים שבינהם. עכשיו היא הקשוחה והוא המשדל. עכשיו היא מול דפים במשרד, כמו איש חשוב, והוא רכון מעל הכיסא, בישבן בולט. היא בעלת הבית, הוא נכנס לטריטוריה שלה. היא כועסת -זה הרגש העיקרי שלגיטימי לגברים בפטריארכיה.׳׳
06
נער עם עגיל פנינה
על פי ציורו של יאן ורמיר, ׳׳נערה עם עגיל פנינה׳׳,
׳׳הציור המקורי, נערה עם עגיל פנינה של יאן ורמיר, מציג דיוקן של נערה צעירה, העומדת כשכתפה פונה אל הצופה וראשה מופנה לעברו עם לחלוחית בזוויות בשפתיים.
הנערה של ורמיר שולחת לעבר הצופה מבט של אובייקט אל סובייקט. מבט מסתורי מעבר לכתף, פה מעט פתוח ומבט מפתה.
בקולאז', ההיפוך המגדרי מבליט את נקודת המבט הזו. הפעם גבר מביט לעברנו במבט מהסס, מזמין, חסר אונים. הטיית הראש לבדה גורמת לנו בלבול וספק, אנחנו רואים גבר אבל החושים אומרים אישה.׳׳
07
בבית הקפה של לאוטוויל
על פי ציורו של אדוארד מאנה, ׳׳במסעדתו של ידידנו ל'אוטוויל׳׳.
׳׳בציור המקורי של מאנה, במסעדתו של ידידנו ל'אוטוויל, מציג מאנה זוג אוהבים המבלה את שעות אחר הצהריים באחת המסעדות הידועות בעיר. הציור טומן בחובו סצנה של פיתוי. זה בא לביטוי באופן בו הגבר גוחן לכיוון פני האישה, מישיר אליה מבט חודר ויוצר בזרועותיו מעין חיבוק וירטואלי שאינו נוגע.
בציור של מאנה הגבר סוגר על האישה באופן שאינו משאיר לה לאן לברוח, כל זאת מול המבט הסקרני של המלצר המתבונן בהם מירכתי הגן.
בקולאז' התהפכו התפקידים. האישה היא האקטיבית, היוזמת, היא נדחקת אל הגבר הקפוא במקומו, מקיפה אותו בזרועותיה ומצמצמת את חירותו. אין אנו רואים את פניו של הגבר, אישיותו אינה ספציפית, הוא ממלא את תפקידו מושא הפיתוי.׳׳
08
משחק הקלפים
על פי ציורו של פרננדו בוטרו , ׳׳שחקני הקלפים׳׳.
׳׳בציור המקורי, שחקני הקלפים של פרננדו בוטרו, שתי דמויות משחקות בשלווה. הגבר לבוש בבגדים מהודרים, מעשן. האישה מאופרת, ענודה, ציפורניה הארוכות משוחות באדום בוהק והיא מסורקת בקפידה יתרה. עירומה. שניהם מרוכזים במשחק וללא התיחסות לפערי הלבוש שביניהן.
בוטרו הידוע כמבקר חברתי ופוליטי מעיד על יצירתו כי הוא משתמש בדפורמציה על מנת להדגיש את האיכות החושנית של ציוריו. יחד עם זאת אין אפילו ציור אחד של בוטרו בו האישה לבושה והגבר ערום.
בקולאז', ההיפוך המגדרי מבליט את הפער הזה. האישה לבושה בחליפה גברית, מעשנת ויושבת בזקיפות. כאן הגבר עירום ונשען על זרועו בחושניות.
בציוריו של בוטרו התנועה לרוב קפואה. אלמנט זה מושג על ידי המונומנטליות של הדמויות ויחסן לחלל בו הן נמצאות, כך שהן נראות כאילו אין, במקום בו הן שוהות, מספיק מקום לנוע. לא רק העור מתוח על גופן השמן, גם קירות החלל סוגרים סביבן.׳׳
09
"מרלו מונרו"
על פי עבודתו של אנדי וורהול, ׳׳מרלין מונרו׳׳.
׳׳הדפס של של אנדי וורהול בכיכובה של השחקנית המפורסמת מרילין מונרו. החזרתיות וטכניקת ההדפס ב 5 צבעים יוצרת השטחה של הדמות.
לדברי וורהול, "ככל שהמבט משתהה על ההדפס, המשמעות המקורית מתרוקנת ממנו". היא כבר לא אדם, היא סמל, אייקון לצורך שיווק ומכירה. היופי שלה הפך למוצר ומוצר משוכפל לצורך המכירה. הקונים, אנחנו, מהונדסים לחשוב שזהו היופי, לאהוב אותו ולשאוף אליו.
בקולאז', ההיפוך המגדרי מבליט את התפיסות החברתיות שעומדות בבסיס הבחירה במרילין.
לפתע דמותו של הגבר היא המשמשת מושא להערצה, להזדהות, לרכילות, לקנאה ולפולחני סגידה מצד ההמונים. היפוך זה מנוגד לכל מה שהורגלנו אליו והעין מסרבת להתרגל.׳׳
10
׳׳בית מלון ליד המסילה׳׳
על פי ציורו של אדוארד הופר ׳׳בית מלון לייד המסילה׳׳
׳׳בציור בית מלון ליד המסילה של אדוארד הופר, מוצגים זוג בבית מלון, כל אחד שרוי בעיניניו.
הופר נותן לנו הצצה לרגע שיגרתי בחייהם של הזוג, האישה יושבת בכורסא וקוראת ספר והאיש עומד במרכז החדר, עם הגב לאישה, מביט דרך מהחלון ומעשן.
תפיסותינו המגדריות שהוטבעו בנו מגיל צעיר גורמות לנו להבין את הסצנה.
הבעל המתבונן החוצה לעולם נתפס כאיש האחראי, החושב, אולי גם המפרנס. האישה ספונה בשולי התמונה, שקועה אולי בעלילה בדיונית, אינה מודעת לקורה סביבה.
בקולאז', ההיפוך המגדרי מבליט את התפיסות האלה. בולט לעינינו המיקום המרכזי שתופסת האישה במרכז היצירה והביטחון שהיא משדרת בעמידתה האיתנה לעומת סגירותו של הבעל.׳׳
