מרגלית היא בוגרת המחלקה לצורפות ועיצוב אופנה בבצלאל, ירושלים. בסקירה יופיעו יצירות מתוך התערוכה שלה "מים עד נפש".
העבודות משחקות באופן בלתי צפוי בהסתרה ובגילוי של העור. בין כיסוי מוחלט, גם של מראה תווי הגוף, לבין כמעט עירום, בד שקוף שעליו תפורים כתמים וקוים בלי דפוס קבוע, בכאוס. השפה הזאת והצבע הדומיננטי אדום, הזכירו לי דם ופצעים שממומקמים ישירות על העור. על הספקטרום בין רצון להסתתר לבין צורך להחשף.
ניכרת בעיצובים ובהפקה נגיעה נשית\פמיניסטית. בדומה למרבית הנשים ביומיום, הדמויות לבושות בגזרות מכנסיים, שמאפשרות התנהלות נוחה יותר. למרות הפצעים הפתוחים, הדמויות לא מביעות כאב או כעס, אלא שקועות בהירהורים בעולמן, או מיישירות מבט למצלמה כאילו היא מפריעה להן. למרות העור החשוף, והרקמה באזור אברי המין, העבודות אינן נקראות כמיניות.
לפי שם התערוכה, אפשר להבין את הדומיננטיות של נושא המים והים. אני מרגישה אוירה של מזג אויר חם, כובעים שמגנים מהשמש, בגדים שהם כמעט איוורור מוחלט או כיסוי מקרני השמש הקופחת.
גזרות הרחבות בדומה לבגדים מסורתיים של עמים שגרים במדבר, מנגד פתחים רבים.
הדמיון למדוזות, הם על גבול התחפושת, הופכים את הדמויות בלובשן, ליצורי ים. עבודותיה מזכירות לי בצורה ובצבע את אליסון שולניק, ציירת ואנימטורית אמריקאית.
שולניק לא מחליקה, לא מייפה, לא מפרידה צבעים, לא עושה "שמירינג". היא נותנת לפלסטלינה להיות אותו גוף מעוך ומעורבב שהיא ויוצקת בו חיים. אמת החומר. גרסת הפלסטלינה.
ניתוח היצירות עצמן, בטקסט מתחת לתמונות.
מרגלית אומרת: "במהלך המחקר, התמקדתי בדמויות של נשים מהמיתולוגיה היוונית שגופן – חלקו אנושי וחלקו חייתי. הסביבה שלהן היא מים, מדובר על דמויות שהיו צריכות לכבוש את היצר שלהם או לשאת בתוצאות של מחיר התפרצתו, שינוי צורתן ופנימיותן. ממש כמו המים שיכולים להיות יסוד שלוו ושקט אבל באותה עת יכול להוביל תוצאות הרסניות.
הדגם עם הרקמה באזור החזה ולו פנים בוכות, הוא הדגם האהוב עליי מהקולקציה. יצרתי אותו בתקופת הקורונה. ישבתי בחדר עם עצמי ולדעתי צריך את ההתכנסות הזו. זה היה זמן נטו של הבעה ויצירה.
הקולקציה, מורכבת מפרטי לבוש המעוצבים בקווים עגולים, כתנועת גלי המים, שאותם צבעתי והכתמתי. לצידם, פריטים העשויים בעבודת חוטים עמלנית, הרקומים בחלקם על חומר פלסטי המגיב למים והנמס למגעם. החוטים עוקבים אחר תנועת הבדים ולעיתים כמו מטפטפים עליהם, נענים לגבולות הגוף או פורצים מתוכו החוצה בתנועה משולחת רסן."
הפקה: עדי קרני צילום: שלו אריאל סטיילינג: חיה וידר